איך אתם מתמודדים עם יום הזכרון


בשבילי, השבוע הזה שבין יום השואה ליום הזכרון, לעולם לא עובר בקלות,
גיליתי שלעסוק ביצירה, מקל עלי, זה כמו מדיטציה בשבילי,

יצירה מעסיקה אותי  ומשאירה לי את הראש פנוי למחשבות

יותר קל לי להתחבר למה שעובר לי בפנים, למחשבות  

מצאתי שיש רבים שזה פשוט עושה להם טוב לבוא לסטודיו ביום הזה  

שנים אני פותחת ביום הזכרון

זה הטקס שלי של יום הזכרון, הטקס שאני יצרתי עבורי.

אתם בטח יודעים על מה אני מדברת, לכל אחד יש את הטקס שלו,

הדבר הקבוע הזה שאנחנו עושים שנים על גבי שנים

שנה אחרי שנה, זה שמרגיש לנו מנחם, ללכת בערב לטקס ביישוב, לשיר שירי לוחמים

יש מי שהולך לחברים, יש מי שהולך לטקסים בבתי הקברות

אני במשך שנים – הייתי פוגשת חברים בבית הספר התיכון שלנו, עומדים ביחד בצפירה

מקשיבים לילדי התיכון מקריאים ושרים את הקטעים השורפים אלה, ששוב ושוב אנחנו שומעים ומוחים דמעה.

בערב היינו הולכים יחד לטקס העירוני, שהתקיים על יד המצבה,ממש על יד הבית שלי.

במיוחד – בשנים שעבדתי עם נכי צה"ל' – הרגשתי שהטקס שלי – להיות בסטודיו ליצור

ולאפשר לכל מי שמרגיש שזה מה שהכי מתאים לו לעשות ביום הזכרון –  לבוא,

למצוא את השחרור שלו, בחומר, בעשייה, ביצירה, בנגיע בחומר החם והמנחם הזה – קרטון

זה, הטקס שלי.